דוד , אתה חסר
/ סמדר גבריאל
פיני, דוד שלי.
אין לי מילים לומר לך כמה אתה חסר לי. במיוחד בשבתות כשריח החמין באויר ואתה לא מתקשר פתאום לשאול "אתם בבית?" "אני בדרך!!" . ישבת איתנו , ושתיני והחלפנו חוויות מהשבועות שחלפו. חסרה לי ההתענגות שלך על עוגת הסולת של סבתא.. תמיד אפיתי אותה בשבילך, עכשיו אני אופה אותה לילדים של ויקי ולבר שלי.
חסר לי הצחוק המתגלגל שלך , למרות שגם ברגעים אלה הוא מהדהד באוזני.
פיני, היית אחד האנשים המדהימים שהכרתי אי פעם. היית יותר חבר מדוד, שיתפת אותי גם בחוויות הטובות וגם ברגעים הקשים יותר.
כשליאת התקשרה ואמרה שאושפזת לא האמנתי לחומרת המצב. קיוויתי ששגיא ושי יבואו וכשתשמע את קולם תפתח עיניים ותצחק עלינו , שתגיד "עבדתי עליכם, רק רציתי שתחזרו" אבל זה לא קרה.
הכאב החד נשאר ונמשך . דוד יקר שלי, אתה חסר לי ולמוטי ולילדים שגדלו על ברכיך.
תשמור על כולנו משם למעלה.
שתדע שהשארת אחריך משפחת מדהימה, ילדים חמים ומקסימים שאצלי בלב תמיד.
אני אוהבת אותך לעד.. סמדר